פאה או מטפחת – מה עדיף?
האם זה נכון שרוב הפוסקים מסכימים שמטפחת עדיפה על פאה? והאם מטפחת היא הכיסוי המהודר ביותר?
תשובה: ראשית כל יש לסכם שבדברי הפוסקים כולם עד לפני 150 שנה שכולם כאחד לא מצינו מי שהתיר לצאת לרה"ר להדיא עם פאה, כל דברי הפוסקים נסובו סביב לקרוא קר"ש מול פאה, או לצאת לחצר עם פאה, אולם לצאת לרה"ר לא היה מי שהתיר.
הראשון שהעלה כזה צד – היה הפרמ"ג, שהבין את ההיתר של השלט"ג לרה"ר [ואכן תמהו עליו כמה וכמה אחרונים היכן ראה זאת בשלט"ג], אולם כבר חזר בו מדבריו, והאריך בדבר מאוד בחריפות גדולה בספרו אם לבינה! וז"ל בערך כתובה: אמר הכותב מ"ש [מה שכתוב] בכתובה כדת משה וישראל בנ"ש [בנחלת שבעה] בשם מהר"ם מינץ בזכרון משה כדת משה בלא פרוע ראש וישראל שלא טווה בשוק, דאל"כ מפסדת כתובתה יע"ש והנה באו"ח כו' רמזתי בפריי שם למה שכתב המגן אברהם בסימן ע"ה אות ה' דפאה נכרית שרי דלא כבאר שבע.
ואמנם עתה ראיתי להתבונן בו כי פרוק [פאה נכרית] משער תלוש ותחתיו תפור בגד הביא בעולת תמיד סימן ב' דמראית עין יש, והיינו לילך ד"א בגילוי הראש, ושם רק מדת חסידות, משא"כ באשה הוה ד' תורה פרוע ראש, כתובת ע"ב ב' ואה"ע כ"א וקט"ו, ועיין בית שמואל וחלקת מחוקק. כללא דמילתא פרוק פאה נכרית יש לגזור משום מראית עין, אטו פרוע ראש דהוה ד' תורה וגם דת משה, כל שאין מכוסה כדרך שאר הנשים, אף על גב שיש מטפחת על ראשה, הוה דת ישראל על כל פנים.
וההיא דש"ג או דמכוסה בשבכה, או בפנויה בתולה. כ"ש בחוקותיהם לא תלכו אם מכוונין לכך כחוקת עובדי כוכבים ומזלות, עט"ז [עיין ט"ז] ח' בזה.
ע"כ נראה לי איסור גמור, וכ"ש מאמרם ז"ל רבי בקעה מצא וגדר גדר, כ"ש במקום שמקילין דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א"א רשאי להתירם, כ"ש שיש איסור גמור מכמה טעמים דכתיבנא, ומה הנאה להם ומה טעם בזה, ולהשומעים תבוא אליהם ועליהם ברכת טוב, וכל אשה יראת ה' ובעלה תלמיד חכם מצווה להוכיחה ולפייסה לציית לבעלה, ודי בהערה זו – כתבתי זה יום א' י"ב אלול התקמ"ז פפד"א יע"א וחתמתי שמי יוסף מלמד, כעת חונה בכאן ה' ישלח לנו משיח צדקינו ב"ב אמן." עכ"ל.
ושם בערך "צעף" הוסיף הפמ"ג עוד וכתב "והנה באה"ע סימן קט"ו דת משה יהודית בית שמואל ט' כללא כל שרוב נשים הולכים בצניעות ומיעוטא בפריצות, עוברת על דת יהודית הוה, אפילו נתנה מטפחת על ראשה כל שאין רדיד עליה, יעויין שם.
וההיא דפאה נכריות יש כמה תירוצים, ועיין מה שכתבתי באות כ' "כתובה" באורך מזה, או שכל בני מדינה מקדמת דנא מקודם מתן תורה ועד עתה הנהיגו כך, אפשר אין זו עוברת על דת יהודית, מיירי גם כן שיש סימן מובהק שאין משערה, שאם לא כן יש מראית עין. וודאי מי שעושה להכעיס או שלא יכירו אותו שהוא בר ישראל עבירה בחוקותיהם עובדי כוכבים לא תלכו.
וקורא אני המשל הזה עליהם פ"א הוכיח שר הצבא את בעלי מלחמה שלקחו הכלי מלחמה מבית המיוחד אעפ"י כן לא הצליחו לפי שלא עשו בהשכל, בלעז קאפ [ראש] צייג [כלים, דהיינו כלי הראש] עיקר השכל והם החליפו קאפ צייג של נשים [כלי הראש דנשים דהיינו כיסוי ראשן] בפתיות תחת השכל והחכמה המדע והתבונה והזכרון שיש חדרים במוח לכ"א מהם כמ"ש הראב"ע ז"ל ופירשתי קשה עורף ליחה עבה שם ומבטל הזכרון כו' ודי בהערה זו, אשרי השומע.
ועיין ירושלמי ואתצמצמת ביה ולפ"ז קודם מתן תורה לא הוזהרו על כך והיו הולכות בלא רדיד על ראשם, אבל לפני שר וחשוב או בעלה, זה היפוי והנוי לילך בצניעות מה דאפשר. ומ"ש חז"ל אשה לקשט לפני בעלה, נמסר עליו חסר וי"ו, וודאי כל בנות ישראל כשרות ומקשטות לפני בעלה לא ח"ו בפני אחרים, ובזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה כימי קדם ב"ב אמן, עמ"ש אי"ה באות ד' בשרש דת בזה." עכ"ל.
ובדורות המאוחרים יותר שתפסה ההשכלה הארורה החריבה רבות בכל פינות הדת, נפרצו גדרי הצניעות בכלל, ובפרט נושא כיסוי הראש הנשים נשתכח לגמרי ואפי' נשות רבנים גדולים יצאו פרועות ראש, עד שנמצא מי מרבני מרוקו שכתב תשובה להתיר לכתחילה מדינא ללכת ללא כיסוי ראש, רחמנא ליצלן מהאי דעתא! ועל כולנה עלו "גזירות הלבוש" מצד השיטלונות אז, שבאו במטרה להשוות את היהודים לגויים, והסיפו שמן למדורה, כך שגם הצדקניות שנשמרו מאוד מלהסחף לזרמי הרחוב – לא יכלו לצאת לרחוב עם כיסוי ראש, והיוצאת בכיסוי ראש אחת דתה היה שיוסר ממנה כיסויה בביזיון, וקנסוה בעונשים חמורים. ומאז החלו הצדקניות לא לצאת מביתן אלא בפאה נכרית, וזאת משום הגזירות הללו. וגזירה עבידא דבטלה אולם הפאה לא עבידא דבטלה… ונכנס הדבר בתור "סמל של צניעות" כיון שנוצר מצב שהצדקניות ונשות הרבנים הגדולים במיוחד שמסרו נפשם על הענין – לבשו פאות, מי יבוא אחר המלך ויחמיר יותר מהן…
אולם אנשי אמת שמענין אותם רצון ה' יודעים שאנו אמונים על כך שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתבך שמו!! וכל עוד אין היתר הלכתי לדבר – לא יועילו כל המנהגים בעולם להזיז אות אחת מהתורה!!
