שו"ת 'תשובות והנהגות' ח"ד סי' רצ"ד

ראוי להעיר… שהרבה פעמים
העיקר אצלה בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא
נראה כשערותיה… והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה, ובאיסור
פריצות, וחילול השם רח"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת…
ובעיקר ההיתר לכסות הראש בפאה נכרית, ידוע שבשעתו התנגדו
לזה גדולים ממדינות שונות, ובישוב הישן בעיה"ק אצל הרבה אנשי
מעשה, וגם מהספרדים מקובל להחמיר כן, אבל כשיש בזה פריצות
לכו"ע איכא בזה איסור חמור, והמכסה ראשה בפאה נכרית שיש בה
פריצות הוי כאילו לא מכוסה כלל, ובעונותינו הרבים הפירצה מתרחבת וגורמים ר"ל להריסת חומת הצניעות וסילוק השכינה,
ונשארים ח"ו כטרף ביד אויבנו כשמסלק ח"ו שכינתו מאיתנו',

מכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א

בס"ד יום חמישי כ"א סיון תשס"ד
לאחר שכל גדולי תורה ובתי דינים אסרו שיער
הודו ופסקו שפאות עם נדנוד חשש עבודה
זרה אסור, ובנות ישראל הצנועות קדשו שם
שמים ושמעו בקולם, באו ועדי כשרות ועסקנים
ומעניקים אישור להרבה סוגי פאות בלי בירור
מספיק, ואפילו על למפרע, מבזים התורה וגורמים
חילול ה' שאין כמוהו.
ואשה צנועה וכשרה לא תקבל חס וחלילה
היתרים הללו, רק תתרחק מעבודה זרה, ותקבל
על זה שכר רב שתפילותיה נשמעות, ומקדשת
שם שמים.
ולמעשה אין להיכנס כלל למקום שמוכרים פאות
ארוכות ופרוצות או קאסטם וכדומה, שנאסרו ע"י
גדולי ישראל זצ"ל ויבלט"א החיים איתנו, וראוי
להחרימם ולנדותם שגורמים לסילוק השכינה
מישראל וצער שאין כמוהו.
בטוח אני שאשה כשרה לא תקבל פתוי היתרים
הללו, ותזכה לבנים צדיקים ולראות כבוד ה'
בעולמו עם ביאת משיח צדקנו בקרוב.
הנני מצפה בכליון לרחמי שמים וישועת ה'
כהרף עין
משה שטרנבוך

תרגום מאידיש מדבריו בעצרת בככר השבת-ט"ו בסיון תשס"ד

מדברי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א
היתה לנו שמחה גדולה ועצומה על הקידוש ה' הגדול, שאלפי נשים
הורידו את הפאות לקיים רצון הבורא. כזה קידוש ה' לא מצוי, כל בית
ישראל ממש במסירות נפש הסירו הע"ז.
לדאבוננו השמחה הפכה לתוגה. לאחרונה נותנים הכשרים על פאות
פרוצות! עד היום היה נקרא שפרוצה עושה זאת, ועכשיו יש לזה
הכשר רבנים, הכשר לפריצות. וזה כבר גרם לנשים שלנו שכשרואות
הכשר מרבנים מהסוג שלנו הן חושבות שאין עוברים בפאות אלו
על שום איסור.
לא רק ע"ז אסור, פריצות שהיא אביזרייהו דגילוי עריות ג"כ אסור.
כשנותנים הכשר על זה עלולים ח"ו לגרום לקטרוג גדול על כלל
ישראל. היתה לנו כזו זכיה של קידוש ה' וצריך להחזיק בזה.
ויש להעיר על עצם ההכשר לעבודה זרה. כולם יודעים כמה ע"ז
חמורה, חמץ בפסח נלמד מעבודה זרה, והנה בחמץ בפסח כולם
יודעים על כל מיני הידורים וחומרות, מחפשים הכשר יותר טוב ויותר
טוב, ופתאום בעבודה זרה ביום אחד הכל נהיה מותר?! ההכשרים
בזה הם פירצה גדולה בכלל ישראל.
צריכים כולם לדעת שזה היה ניסיון מריבונו של עולם. הקב"ה בודאי
היה לו נחת רוח מהנשים היהודיות ובעליהן שהראו את הנאמנות
שלהם לקב"ה, וכפי הנראה השטן לא יכל לסבול זאת, ומצא פה ושם
כמה רבנים שמתירים, מצא רבנים שנותנים היתר לפריצות. אבל
אנחנו צריכים להחזיק בחוזק ובעוצמה. בכל נידנוד של עבודה זרה
ובכל נידנוד של פריצות- צריך ללחום עם כל הכוחות שלנו.
אנחנו קוראים לכל הציבור לא להסתכל על היתרים מדומים, כל
הנשים תלכנה בצניעות ותתעוררנה גם נשים אחרות ללכת בצניעות,
ואז יהיה עת רצון מלמעלה, ובזמן כזה שצריכים כל כך הרבה רחמים,
נזכה לרחמים אם נחזיק עצמנו חזק.
וה' יעזור שנזכה שהקידוש ה' הגדול שהיה ימשיך, ובזכות קידוש ה'
זה נזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקנו, אמן.
(תרגום מאידיש מדבריו בעצרת בככר השבת-ט"ו בסיון תשס"ד)

תשובות והנהגות ח"ה סי' רסא

הגר"מ שטרנבוך שליט"א
בענין ההכשר על הפאות משער טבעי
קיבלתי דבריו, שכותב שכיום אפשר להשיג פאות עם הכשר שאינם מהודו. הנה צריך לברר שההכשר מעולה. וראיתי מאמר
על טיב ההכשר שנתנו רבנים גדולים על הפאות, ומוכיח שם בבירור שאין בהכשר זה ממש, היות וסמכו על מה שהציגו בפניהם
מסמכים של הזמנת הסחורה וכדו', המפורט בהם מהיכן מגיעה הסחורה, על אף שאפשר בנקל לזייף או להעלים מהם חלק
מהמסמכים. ואני מוסיף, שהלוא דעתו של הרב המכשיר שאפילו בשערות הודו ממש אינו אסור מעיקר הדין, וכדעת הפוסק
שהתיר, ולפיכך, לדעתו שאין זה אלא כעין איסור קל דמנהג, די לו לסמוך על איזה בירור. אבל לדידן דס"ל כדעת רוב גדולי
הדור שזה אסור באיסור חמור דע"ז, צריך בירור מעולה שאין בזה חשש איסור דע"ז, ושומר נפשו ירחק שלא להניח ללבוש
במקום חשש דע"ז.
[אמנם, גם במידה ויברר שההכשר מעולה… הלובשת פאה פרוצה אינה מועילה לכיסוי השער, כיון שלא נעשה לכיסוי אלא
להיפך, והוי כשערותיה מגולות שעוברת באיסור פרועת ראש, וכשבעלה מברך לנגדה ברכתו לבטלה, ואם היא אשת בן תורה
האיסור חמור כמה וכמה, כיון שלומדים ממנה להתיר, וזהו חילול השם…]
וישנם שסומכים על פאות שבאות ממדינות שלדעתם רוב השער שמגיע לשם אינו מהודו, ואמרינן כל דפריש מרובא פריש.
ואני תמה, האם גם בחשש איסור טריפות נסמוך לומר שהבשר הגיע מרוב החנויות על אף שמצוי מיעוט טריפה, והלא ישראל
עם קדוש ומתרחקים מכל חשש איסור, וכ"ש בע"ז, וידוע ונתברר שבסין קוריאה ואירופה מצויים הרבה שערות מהודו. (ואם
הסוכן שמייבא השער ממקום קביעותו לאותה מדינה הוא יהודי שותו"מ הוי דין השער כקבוע לכאו"א, ולא יועיל כאן רוב).
ואין לסמוך על שום היתרים מדומים, וכל מי שמבער מביתו חשש ע"ז, מוכיח בזה את נאמנותו לאבינו שבשמים, ושכרו רב
מאד, ולא ישמעו לקול המתירים מסברות בעלמא, בלי הוכחות ברורות, ורק יקדשו ש"ש להיזהר מכל חשש ח"ו.
ובזמן האחרון הותר לגמרי האיסור על שער המיובא מהודו, ולא דורשים אפילו הכשר, ואין פוצה פה למחות, רק אחר
שהתחילו להקל שלא כדין בהוראת המתירין, נפרץ הגדר בזה, ושערות אלו שמקודם שרפו אותם ברבים, כשהיה רק חשש
איסור, היום כבר נתפשט ללובשם, ולא נוכל עוד ללחום ולה' הישועה!