הגרביים
א. נאמר בגמרא: טפח באשה ערוה , שוק באשה ערוה (ברכות כד.). הלכות אלו נאמרו הן לגבי חובת כיסוי, הן לגבי אמירת דברים שבקדושה.
כתב המשנה ברורה: כל גופה של אשה, מה שדרכה להיות מכוסה, נקרא ערוה. אבל פניה וידיה, במקום שאין דרכה להיות מכוסה, לא נקרא ערוה, כיון שרגילים בזה אין כאן הרהור. וכן פרסות רגליה במקום שהדרך לילך יחף, מותר. אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות, אסור (משנה ברורה עה, ב חיי אדם ד, ב).
מכאן למדנו כללים יסודיים בהלכות הצניעות:
1) כל מקום שדרך האשה לכסותו או דרך בנות המקום לכסותו , הרי הוא בכלל 'טפח באשה ערוה'.
2) חלקי הגוף הגורמים לידי הרהור , או שחז"ל קבעו עליהם גדר 'ערוה' ,
איסורם נוהג בכל מקום ובכל זמן, והם בכלל 'שוק באשה ערוה'.
מקום שדרכו לכסותו רק ברשות הרבים, דינו כערוה גם בבית לגבי אמירת דברים שבקדושה (משנה ברורה עה, י).
כללי הלכות מנהג המקום – ראה פרק כז.
ב. נחלקו הפוסקים, האם הפרק שלמטה מן הברך חייב בכיסוי מעיקר הדין, או דינו תלוי במנהג הכשרות שבמקום. [כלומר, האם הוא בכלל 'שוק באשה', או בכלל 'טפח באשה']. ורבו המחמירים שהוא בכלל שוק (מנחת שלמה ח"ג קג טו).
ג. פרסות הרגל אינן בכלל שוק וחיובם תלוי במנהג המקום, ובימינו נהגו בנות ישראל ללבוש גרביים, לפיכך גם פרסת הרגל היא בגדר ערוה, הן לגבי חיוב כיסוי, הן לגבי אמירת דברים שבקדושה אפילו בבית.
ד. גרביים שקופות או בצבע הרגל אסורות לכל הדעות, מפני שהן מבליטות ומיפות את הרגל ומושכות את העין (לבושה של תורה עמו' תקכח).
ה. אופן בדיקת שקיפות הגרב היא, על ידי התבוננות לאחר הלבישה, אם לא נראים דרכה הבשר, צבע העור, השערות או הורידים .
בעבר הכשירו גרביים בעובי של 40 דנייר, אמנם בשנת תש"ס עקב שינויים בייצור, נעשו הגרביים דקות יותר, ועל כל אחת לוודא בעצמה שאין הרגל נראית דרך הגרב.
וכה דברי רבותינו גדולי הדור שליט"א (מכתב י):
לאחרונה היצרנים טווים הגרביים מחוטים דקים יותר, ולכן כבר אין לסמוך על עובי הדנייר, וחובה לבדוק שהגרביים יסתירו לגמרי את צבע בשר הרגל. ואין זה חומרה או הידור אלא חיוב גמור מעיקר הדין.
ו. ולדעת רוב הפוסקים צריך מן הדין לגרוב גרב אטומה ועבה כראוי, באופן שלא תיראה הרגל כלל.
צבע הגרב
ז. צבע עור – אסור, גם כשהן עבות במיוחד, משום החטאת הרבים , כל שהרואה עלול לטעות שאין כאן גרב [וראה פרק כא סעיפים ו-י ומכתבים י יא].
צבע שחור – כשהגרביים אינם אטומות לגמרי, הן בכלל צבע פסול, לפי שגוון העור בולט וניכר בעדן.
הלובשת גרביים בצבע שחור [אטומות], עליה להקפיד על חצאית בגוון כהה, המתמזג עם צבע הגרביים.
(צבע לבן צח – אינו רצוי, מפני שהוא בוהק בלילה למרחוק ).
ח. על הגרב להיות חלקה ופשוטה. ציורים, קוים, פסים צבעוניים, דוגמאות ארוגות פרחוניות, נצנצים, גרביים מבריקות, וכל אמצעי אחר המושך תשומת לב – אסורים. (וזאת משום שבגרב עקב תנודתה היתרה, הדוגמא בולטת יותר משאר הבגדים).
אורך הגרב
ט. אין ללבוש גרביים המגיעות רק עד מתחת לברך, היות ועלול להתגלות מקום החייב כיסוי (מכתב ב).
גרבי ירך / ירכונים – כשרים. ויש להזהר שלא יתגלגלו וירדו אל תחת הברך.
המהדרות לובשות גרביונים, כדי להמנע לגמרי מהמכשולות המצויות.
י. וכה דברי בי"ד משמר התורה:
עובי הגרביים: באופן שלא תיראה הרגל. אמנם [בעבר] הגדירו את עובי הגרביים לפחות 40 דנייר, אולם היות ויש יצרנים שטווים הגרביים מחוטים דקים, אין ההגדרה של 40 דנייר מספיקה , ויש לבדוק שלא תיראה הרגל.
אורך הגרביים: לפחות עד למעלה מן הברך.