למעשה הצניעות הינה המצוה העיקרית והיסודית של בת ישראל. הקב"ה שונא זימה ואוהב את הצניעות יותר מהכל, ככתוב במדרש תנחומא ובפסיקתא רבתי שאין לך יפה וחביב לפני הקב"ה מן הצניעות.
מובא במדרש רבה שברא הקב"ה את האשה מן הצלע לפי שהוא מקום צנוע, ועל כל אבר שברא בה אמר: תהא אשה צנועה. הסמ"ק למד מהפסוק: והיה מחניך קדוש, שיש להיות בכל דבר בצניעות. וכתב האדמו"ר דת"י שבכל רגע שאשה לבושה בצניעות ומכוונת לקיים בזה מצוה היא זוכה לשכר.
מובא ב'חסד לאלפים' שכמעט כל עונש האשה בעוה"ז ובעוה"ב וזכייתה לעולם-הבא תלוי בצניעות.
ב'שערי תשובה' נכתב שמי שאינו נזהר מחטא ידוע, אע"פ שנזהר מכל העבירות שבתורה, נקרא מומר לדבר אחד, ונמנה מהפושעים, וגדול עונו מנשוא, כמו שיאמר העבד לאדונו, כל אשר תאמר אלי אעשה זולת דבר אחד, כבר שבר עול אדוניו מעליו. וכתב 'החפץ חיים' שהמומר לדבר אחד אין לו חלק לעולם הבא, והדגיש שכל-שכן באיסור חוסר-הצניעות שמצד עצמו הוא גדול. פסקו גדולי הדור שההולכות בחוסר-צניעות נכללות בגדר מחטיאי-הרבים, ומובא בהרמב"ם שמחטיאי הרבים אין להם חלק לעולם הבא.
אמר הרב שבדרון זצ"ל שהמתפללת בחוסר-צניעות, תפילתה תועבה. וכתב ה'שומר אמונים': האשה שאינה נוהגת בצניעות, אינה פועלת מאומה בכל החומרות שלה, וח"ו תשקע בשאול תחתיות. ומביא 'האביר יעקב' מהזוה"ק: שמי שאין בו יראת ה' מצד העריות, אין שום יראת ה' בשום-דבר אחר שורה עליו, שמי שיש בידו פגם העריות, כל העבירות האחרות ששומר עצמו מהם וכל המצוות שקיים כולם בטלים ומבוטלים. שעיקר הבית הוא היסוד שלו, אם היסוד חזק, כל הבנין הבנוי עליו חזק, ואם היסוד פגום, הבנין נופל.