מדוע "מקילים" בפאה ומחמירים בהיתר מכירה? והאם לבישת פאה היא חומרא או קולא?

הרב חיים רבי מסר שיעור בענין זה, ושאל: מדוע מקילים בפאה (דאורייתא) ומחמירים בהיתר מכירה (דרבנן)? האם יש לכם תשובה?

תשובה: התשובה היא ברורה ופשוטה, שכן בזמן עזרא בתחילת בית שני הסנהדרין קשרו את היצה"ר של ע"ז, (בחלקו – חוץ משני שערות שנפלו מהאריה ומחטיאים עד היום בפאות מתקרובת ע"ז ה"י) דהיינו שאין כ"כ יצה"ר לעשות נגד רצון ה', אולם את היצה"ר של עריות הם לא ביטלו, כלומר שהוא עומד כיום בתוקפו ומכלה גדולים וקטנים ה' ישמרינו!

ולכן בנושא זה של הפאות אשר יושב עליו מלמעלה אותו ויצה"ר שהוא שטן והוא מלאך המוות, ומסית אנשים להכניס את הראש באדמה ולא לחשוב כלום בנידון – מובן למה אין שום התעוררות אצל אנשים רבים בנידון. אולם בנידון של ספק דרבנן רחוק מאוד – אין שום יצה"ר להקל בו – ולכן שם כולם מראים את חומרתם הרבה ודקדוקם במצוות….