ראיון של הרב אהרון דוד דונר לעיתון דער בלאט לאחר שחזר מהודו בשליחות מרן הגרי"ש אלישיב

יום שלישי הערב זמן קצר לפני שהרה"ג רבי אהרון דוד דונער שליט"א, חבר הביד"ץ שהתאחדות הרבנים ורב דקהל עדת שיראל טאטנהעם לנדון הבירה נסע לאמריקה, כדי להשתתף ביום ד' באסיפת התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדה, כתב ה"דער בלאט" האירופה מוה"ר שמואל מרדכי פרידמן נפגש במיוחד עם הרב דונר כדי לשמוע מפיו באופן חי את השתלשלות שערוריית הפאות שהסעירה את כל העולם בחודש האחרון. מפי הרב דונר אשר נסע במיוחד להודו בשליחות בית הדין הגדול שבירושלים כדי להכיר מקרוב את המציאות.

דער בלאט –  איל אתם נכנסתם לעובי הקורה של הענין?

הרב דונר – בחוה"מ פסח קיבלתי טלפון מרבה של ירושלים ר' טובי' וייס שליט"א בשם כל העדה החרדית ושאלני אם הייתי מסכים לנסוע להודו לברר עבורינו את האמת בעני הפאות של ע"ז. וזה היה ההתחלה של השליחות הקשה.

אני עניתי לרבה של ירושליםשאינני יכול לענות כעת, ואני אכנס ואבדוק ואני צריך להיות זהיר כמה אני מקריב כי ללא אסור סיבה להיכנס ולעיין בדת אחרת, והשגתי חוברות בענין ההינדואזים וחקרתי הרבה, ובגלל שלא רציתי לנסוע לבד נסעתי במיוחד עם עוד אחד כדי לבקר את הכמרים בביתם כמו"כביקרתי אצל אחד מגדולי הדרשנים בהינדואזים שגר ברייסליפ, איזור ליד שדה התעופה "היטרו" שם ראינו איך הודי גר. ראינו את צלמיו ראינו את הע"ז שלו את הקורבנות שלו את הקטורת שלו את הקערה שבה הוא מקטיר את הקטורת, הוא סיפר לנו כמה פעמים ביום הוא מקטיר 7 דברים הוא עושה לפני שהוא אוכל ולפנות בוקר, ויותר מזה כבר אסור לי להגיד.

דער בלאט – מה היה הצורך לתור אחר אורחות חייהם של העם ההודי

הרב דונר – היינו חייבים לבדוק את צורת חייהם כדי שנוכל לקיים את השליחות הרגשנו שאנחנו צריכים להבין מה שקורה שם פני שאנו נוסעים להודו כאשר השפה אינו מובנת.

שוחחנו איתו באריכות בענין של תגלחת השערות מה תוכנה ואיזה עבודה זאת לע"ז ההודית.

המארח שאיתו דיברנו היה אדם נבון והוא נתן לנו תמונה ברורה באמונה הטיפשית שלהם שמאמינים בע"ז כששאלנו איך אתה עובד לאליל שהוא סה"כ חתיכת עץ שאתמול יצרת אותו, במה הוא יכול לסייע לך? הוא ניסה להסביר לנו כל מיני הסברים שטותיים מהי הע"ז ולמה הם עובדים לה (איננו כותבים את תירוציו משום הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו).

דער בלאט – מה עשיתם עם האינפורמציה ששמעתם מההודי הנ"ל.

הרב דונר – העברנו הכל לרבני אר"י והם ענו לי שאני אסע, כי זה נושא נצרך מאוד כי כל זמן שהענין לא יבורר בדיוק מהו אין אפשרות להוצא פסק דין כמו שאנו יודעים שהאמוראים הלכו לגור בין רועי בקר לפני שפסקו דיני בהמות. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הרבה שמעו וכתבו בענין ההינודאיזים אבל אני הייתי שם חייתי שם דיברתי איתם ואני רוצה לומר זאת בקצרה מה היה שם כדי שיהיה לנו תמונה ברורה כי הספיקות אם הפאות אכן אסורותבאיסור החמור של תקרובת ע"ז נובע מאי ידיעת איזה חלק בעבודה נוטל השיער בעבודה הטריפה שלהם ועם כאלה דיבורים אפשר להתיר איסורים חמורים ר"ל.

דער בלאט -מה היתה תשובתכם לביה"ד בירושלים עיה"ק בענין הפאות.

הרב דונר – היינו צריכים למסור לביה"ד את העובדות המדוייקות למה הם מגלחים את השיער האם זה ברור שזה חלק מהעבודה של הע"ז כשה צריכים טובה מהע"ז הם הולכים להתגלח או כשנושעו באים להגלח כתודה או שזה רק מנהג אך אינו קשור בקשר ישיר לע"ז יש 4 דברים להם אסורים שהם אסורים בע"ז.

1. אם משתחווים לע"ז.
2. מפארים אותו בתכשיטים.
3. מניחים בקערה קטורת לקרבן.
4. להביא קרבן לע"ז.

והשאלה אם הם מגלחים את השערות לקרבן או כדי להתנקות.

כדי לחקור זאת מדויק נסעתי עם הרבנית תחי', והרב מיכאל שארף שליט"א אחד שיודע להכנס טוב עומק הענין ויחד נפגשנו עם יהודי פורפ' מבאמבעי אשר ליוה אותנו בדרך להודו, כמו"כ לקחנו איתנו גוי מאנגליה שאר יודע את השפה ההודית כדי שילוה וידריך אותנו בהודו.

אנחנו יצאנ לדרך פרשת בהר בחוקותי , ל"ג בעומר לפנות בוקרבערך בשעה 5 בדרך המטוס היה מלא בהודים, פיתחתי שיחה עם שכן גוי הודי והוא סיםר לי בדיוק את כל הענין והסכים לבדריך את הנהג שלנו בדיוק איפה מענין לקחת אותנו.

ביום א' בלילה כחצות הלילה הגענו להודו (יש הפרש  4.5 שעות מלונדון) משם נסענו מיד לטירופטי.

ביום ב' בשעה 5 לפנות בוקר הגענו לטירופטי בהתחלה נחנו ובשעה 9 נסענו ליעדינו. ההר טרימאלא שם נמצא הטמפל בראש ההר אשר בגוה יותר מ 2000 רגל.

הטמפל על ההר בגובה 20 ק"מ באמצע הקיץ החום שם בערך 70 מעלות ולפני העליה חייבים לעבור בדיקה ואח"כ מתחילים לנסוע במעלה ההר, בדרך ראינו אלפי אנשים עולים יחיפים ללא נעלים וגרבים, הפשטת הנעלים והגרבים הינה חלק מהעבודה של הע"ז לכבוד האליל. דרך שבהליכה רגלית לוקחת כ-3 שעות. בדרך רואים כל כברת דרך בית תיפלה שונה עם שם שונה של אותו ע"ז, יש לה בערך 1080 שמות, כשמגיעים למעלה משלמים דמי כניסה. אנחנו כנראה היינו התיירים היחידים שם, המקום מיועד רק למי שבא לעבוד ע"ז עומדים שם אנשים בתור במורד הרחוב באורך קילומטר רק כדי להכנס. התורה לכניסה כ"כ ארוך שצריך לחכות מעת לעת שלם ע"מ להכנס כ"כ הרבה אנשים מגיעים ביו םאחד, יש שם קופסא מחוברת לריצפה שקורים לה "הינדו" היא גדולה וגבוהה יותר מבן אדם, שם מכניסים נדבות, תכשיטים, כסף, וחפתים יקרי ערך, וכל אחר מכניס משהו.

ראינו איך שהם מביאים קרבנות וקטורת שלא בפניו, הלכנו לחדר שמסתפרים וצעקו עלינו לפשוט נעלים וגרבים, והבנו שזה לא סתם חדר פשוט, אח"כ נכנסנו לחדר הע"ז וריאנו אנשים יושבים על הקרקע מלפני הספר, אלו שמספתרים מניחים ידם על הלב ונושאים תיפלה, זה לא לוקח הרבה זמן בין 3 ל-4 דקות, כל השיער מסופר, והספרים משליכים ארצה את כל השיער, ואח"כ מגיעים לאוספו ומניחים בקערה גדולה .

על השאלה מדוע מספתרים, כולם ענו אותו דבר, "זה קרבן לאליל שגר פה, פה זה ביתו" דיברנו עם האחראי שאמר שמשלמים ל-600 ספרים כל יום והם מחלקים ל-3 מחלקות של 200 ספרים.

לא שאלנו אחד ולא שתיים, שאלנו עשרות אנשים וכולם ענ ובאותו מטבע "אנו מספרים שערותיונו בתור קורבן לאלילינו – הוא אוהב שיער". על השאלה שהשיער הרי הולך לפח, הם ענו שכשמקטירים קטורת זה גם הולך לפח, הם כולם אמרו במפורש השיער זה קורבן לאליל, גברים ונשים וילדים מגיעים להסתפר ולוקחים את השיער בשקים מטפלים בשיער ומובילים אותו לסוחרי השיער כששאלנו את המסתפרים על כך שסוחרים בשערותיהם הם ענו שכל עוד והאליל מרויח כמה פרוטות עבור השיער הם מוכנים לכך.

לאלו שקשה לספר את כל השיער הם מתיישבים וגוזרים להם רק כמה שערות כל אחד נותן קרבן לפי מה שרוצה לתת, אבל המציאות היא ש"שוחטים" את השיער כקרבן לאליל.

דער בלאט – מה הוצאתם משם? ומה יצא לכם ברור משהייתכם שם?

הרב דונר – השאלה הא' אם זה קרבן לע"ז – תורץ לנו כיזה שמענו מכל המסתפרים שהשיער זה קרבן והם נותנים אותו כדי להוושע מהאליל ועכשיו היינו צריכים לעקוב לההיכן הולם השיער ומהטמפל והלאה, עקבנו אחרי השיער בצאתו מטירופטי בכניסתו למאדראס ושוחחנו עם סוחרי השיער שקיבלו את השיער וסיפרו שזה נדיר בעולם לקבל כזו כמות שיער ארוך מבני אדם לכן הם שולחים מהודוש יער לרובהעולם כדי שלהשתמש בו, הם מוכרים את השיער ל"כינע" ושם מערבבים איתו שערות אחרות מרחבי העולם כי השיער ההודי מאוד פופולרי בגלל איכותו לייצור פיאות, ומהם עושים את הפאות השחורות והפאות הבלונדיניות – בכל רחבי העולם.

מהודו נסעתי מיד לאר"י ביום ה' ישבתי עם הבי"ד של העדה החרית ואחר כמה שעות הם יצאו עם קו לקורא שזה תקרובת ע"ז וזה אסור.

להעביר גילולים מן הארץ.