מה קרה בשנת תש"ן ובשנת תשס"ד – תחקיר הלכתי מקיף על המחקר וצורת הפסק של גדולי ישראל

סערת החשש תקרובת עבודה זרה בפאות עלתה מספר פעמים על שולחנם של גדולי ישראל, תחקיר הלכתי מקיף על הפרשיות בשנת תש"ן ובשנת תשס"ד.

בס"ד

מה קרה בתש"ן – תשס"ד?

דיון הרבנים לגבי השאלה החמורה לגבי שער מהטמפל ההודי אם זה קרבן לאליל, אם כן להנות ממנו זה איסור חמור מאוד ולהרבה פוסקים זה "יהרג ואל יעבור".

ההחלטה אם זה תקרובת ע"ז או לא תלויה בהבנה מדויקת בסיבת הסוגדים לגזיזת השיער. כמה הסברים ניתנו ע"י המומחים:

בתור קיום נדר שנעשה בשעת צרה או שמחה, כשהשער נחשב מתנה לאליל וגזיזתו רק אמצעי להשיג את השער. ההסבר הזה קיבל אישורו של ד"ר מוהן, פרופסר לדת בניו-יורק וכומר הנדו בעצמו. וגם קבל אישורו של פרופסור דת בהרווד.
דרך לשבור את ה'אגו' ע"י גילוח הכבוד וככה מופיעים בפני האליל בצורה מבוזה. גם לפי ההסבר הזה הגילוח הוא רק אמצעי ולא אקט של סגידה דתית בעצמה.
אקט של משמעות דתית בפני עצמו לשם האליל, כדי להביא את השיער בתור קרבן.

גדולי הוראה פסקו לקולא:

בסביבות תש"נ השאלה הזו הובאה לרב אלישיב זצוק"ל בהסבר על דעתו של הסוגד ההסבר הראשון ניתן בביסוס על המידע מהמומחים. הרב אלישיב ענה שזה לא נחשב ע"ז אבל הוא הדגיש שהפסק מבוסס לגמרי על דעתו של ד"ר מוהן שהדעה הראשונה היא הנכונה, מכיון שאחרים חולקים והוא עצמו אין לו ידע על הנושא יותר חקירות רצויות. [הפסק הראשון נמצא בקובץ תשובות חלק א']

מידע דומה הגיע לר' שלמה זמן אוירבאך זצ"ל בצורת מכתב שהגיע ממומחים הודיים מהבית ספר לונדון ללימודי האוריאנט. ר' ש"ז פסק לקולא במכתב מר' אליהו וויספיש מכון לטכנולוגיה והלכה. אחרים מדווחים שגם ר' משה פיינשטיין זצ"ל פסק לקולא אבל אין תשובה מודפסת שלו על הנושא. מסתבר שגם הוא קבל את האופציה הראשונה בתור ההסבר הנכון.

השאלה עלתה שוב בתשס"ד

מגיד שעור מקנדה שגר בירושלים פגש קבוצה של 200 תיירים מהודו בטורונטו. משיחותיו איתם היה נראה לו שהשיער מהודו הוא בבעיה חמורה. הוא אסף הרבה מסמכים והביא את זה לכמה רבנים בארץ ישראל. הרבנים של העדה החרדית, של ב"ב והרב אלישיב זצ"ל.

בגלל חילוקי הדעות לגבי דעתם של הסוגדים כמה רבנים הגיעו למסקנה שאין ברירה אלא לשלוח משלחת להודו.

המשלחת הראשונה והפחות ידועה יצאה ע"י ר' ניסים קרליץ מב"ב. זה הורכב מזוג הודי שהיום גרים בארץ. הזוג הזה היה להם את היתרון שהם רגילים במדינה זו ובמנטליות ההודית בכלל. הנ"ל באו עם רשימת שאלות ארוכה ולקח להם עשרה ימים לחקור את התשובות. בחזרתם נחקרו הייטב ודווחו לחיד"א ווייס מאנטוורפן ולר' ניסים קרליץ ולר' שמואל וואזנר זצ"ל מ"ב. במפתיע מסקנותיהם של שני הרבנים הבני ברקים היום דומות לאלה של המשלחת מלונדון. אמנם שונות מדעותיהם של המומחים מאמריקה. הרבה וואזנר ויבדלח"ט הרב קרליץ חתמו על מכתב משותף שם הם בקשו מכולם לעשות כל תצדיקי להחליף את פאותיהם לסנטטי או מטפחות. הם לא הגדירו את זה בתור חובה גמורה (עקב לחצים שלא כאן המקום לפרטם)

גאב"ד העדה החדש, הרב טוביה וויס שליט"א והרב אפרתי ושיבלח"טא בשם הרב אלישיב עשו הבהרה נוספת בנושא הבלתי ברור הזה. הדיין ר' אהרון דוד דונר שליט"א התבקש בחול המועד פסח לצאת להודו ואחרי פסח הוא יצא לדרך ביחד עם הרב שארף ממחלקת הכשרות של 'כדתיא' לונדון. הרב דונר מומחה למצא עובדות רלוונטיות והבנת האמת בין השורות. הרב דונר הגיע עם אשתו ואיתם הצטרף יהודי הודי שהכיר את השפות המקומיות. אליהם הצטרף נהג גוי שעזר להם מאוד.

לפני שהרב דונר יצא הוא עבר על המקורות בש"ס ופוסקים בעניני תק' ע"ז וגם קרא הרבה על דת ה'הינדו' וגם שיחות רבות עם כמרי 'הינדו' בלונדון וגם אחד שחזר מהודו. והתיעץ עם הרב אלישיב בדיוק מה לעשות.

העובדות:

בנחיתה ב'מדרס' נפגשו ע"י היהודי ההודי והנהג שלקח אותם לטירופטי. הסוגדים עולים את ההר ברגל אבל הם בתור תיירים הגיעו בנסיעה. בס"ד הצליחו לדבר עם כל מיני סוגדים באנגלית או ע"י תרגום. הם גם דברו עם הספרים עצמם ובנוסף על הראיונות הם בדקו וחפשו באוירה הכללית וכל מי שיכול להיות משמעותי לפסיקה ההלכתית. אח"כ הם חפשו מה נעשה עם השער עד יצירת הפאות. הם חפשו בכ"כ הרבה פינות עד כדי כך שהשומרים במקום התחילו לחשוד בהם.

חלק מהשאלות ששאלו את הסוגדים:

ש. האם הם גוזזים את השיער על מנת לשבור את ה'אגו' ולבזות את עצמם ע"י היותם קרחים, שהתיפלה שלהם תהיה אח"כ יותר 'טהורה'?

ת. הם חלקו על המושג הזה.

ש. אם כוונתם לתת מתנה לאליל – למה צריכים לחתוך דווקא כאן ולחכות שעות בתור? למה לא מגלחים בבית ושולחים את זה לאליל?

ת. אנחנו מעונים לגזוז פה דוקא כי כאן זה מקום 'קדוש' והחיתוך חיב להיות במקום 'קדוש'.

ש. אז למה אתם עושים את הגזיזה?

ת. האליל אוהב את השער שלנו. הספרים, לעומת זאת, ענו להם שהכוונה שלהם בגזיזת השער היא 1. להרוויח כסף טוב. 2. לקיום הדת. הספרים מהשכבה הנמוכה בעם אך חיבים להיות מדת ה'הינדו'.

רוב הסוגדים אמרו או חשבו על שם האליל גם לפני וגם בזמן הגילוח. כל אחד שנכנס לבנין חיב להוריד נעלים, כולל אנשי המשלחת. בראש הבנין הזה עומד פסל גדול ובחדרים הפנימיים היו עוד פסלים.

סוגדים עשירים יותר יכלו להנות משרות חדרים במלון קרוב שיש לו פסל בכל חדר. גם בית התספורות וגם המלון שיכים לארגון הפסל והעובדה הזאת נחשבת חשובה ע"י הסוגדים.

מיעוט הקריבו את השיער שלהם בפני הפסל. כל השיער הונח בתוך כלי מיוחד שטענו עליו שיש בו כחות מיוחדים. עובדות אלו גם תוארו ע"י המשלחת הראשונה.

להפתעתם נראו גם בנות עם ראש שלם מלא שער רק כמה חתיכות גזוזות. הם יצאו מבית התספורות עם כל השער חוץ ממספר שערות בודדות אותן הן הקריבו לאליל. (שזה מדגיש את היות הגילוח לשם הקרבה ממש ולא לשם טהרה וכו')

הדווח של משלחת לונדון

אחרי רק יומיים של מעט מאוד שינה והמון פעילות. המשלחות עזבה את הודו. דיין דונר נסע לירושלים למלאות את החלק השני של השליחות. הוא דיווח לבד"ץ של העדה החרדית. הוא גם דווח בארוכה להגרי"ש אלישיב זצוק"ל ועבר תשאול מדוקדק על ידו בנוכחות כמה תלמידי חכמים.

הצד להסביר את גזיזת השיער בתור סגידה עיוורת וגם עבודה זרה היתה מונחת על העובדות הבאות לפי הבנת הכותב.

סיבה העיקרית: מבוסס בעיקרו על זה שהבנות שרצו להשאיר לעצמן את שערן היפה, גזזו מהם רק כמה חתיכות קטנות עם מספריים. אף אחד לא חלק על זה. וזה הוכיח בבירור שהמטרה היא לא כדי להופיע קרח ומבוזה לפני התיפלה, מכיון שבנות אלה לא נהיו קרחות.

בנוסף זה גם עשה ברור שזה לא נדבה פשוטה לאליל. הם כמעט לא נתנו כלום. ובאמת עד לפני כמה שנים כל השיער פשוט נזרק או נשרף.

חייבים להוכיח מהנ"ל שהגזיזה עצמה היא מעשה סגידה דתית משמעותית, ולא רק אמצעי למטרה. הגזיזה ממילא נחשב מעשה עבודה זרה ממש והשיער תקרובת עבודה זרה.

הוכחות נוספות שזה עבודה זרה: מהעובדה שכל באי חדר התספורת חויבו להוריד נעלים. הם אומרים/ות או חושבים/ות את שם האליל לפני ו/או תוך כדי הגילוח. הספר עצמו חייב להיות מאותו דת והעיד על עצמו שהוא חשב שהוא עושה את זה לשם הדת – עבודה זרה שלו. הסוגדים החזיקו את גופם במצב מאוד מסוים הנדרש לכך מראש. כל השיער היה צריך להכנס לתוך כלי מיוחד שהיה לו משמעות דתית מיוחדת ונחשב ל'כסא' של כוחות אגדיים. היה מיעוט שהקריבו את שערם/ן לפני הפסל ממש. הבנין הכיל גם חדר עם פסל בפנים. ובעצם כל אלה שיכלו והיה להם קצת כסף גולחו בחדר במלון בפני הפסל שהיה מונח בכל חדר. העובדה שרוב הגילוח לא נעשה לפני הפסל הגדול היה רק מחוסר מקום לאלפי תיירים.

ההסברים האחרים שניתנו על ידי ה"מומחים" מאמריקה ו/או לונדון נדחו על ידי המאמינים / סוגדים בעצמם. אף אחד לא הסכים עם ההצעה שזה מתנה או שזה בושה עצמית או קיום פשוט של נדר. ממילא הצעות האלה היו חייבות להידחות.

גם המקום של הגילוח וגם המלון שגילחו העשירים היו שייכים לעבודה זרה וזה היה מאוד חשוב לסוגדים. הם אמרו שהם גילחו את שערם איפה שהם אמרו רק בגלל שהם ראו את המקום ששייך לאליל בתור "קדוש".

דעה שונה

כמה פרופסורים ואתרי אינטרנט טענו שהגזיזה נעשה לטעמים שונים כמוסבר לעיל. המשלחת מלונדון היתה מודע לטענות אלה. הם לא טענו שהמומחים שקרנים. יכול בהחלט להיות שכתוב ומוסבר בספרים של חוקים כמו שהפרופסורים.

העובדות שנמצאו בשטח היו שונות. לאנשי המשלחת היה נראה ברור שהסוגדים לא מכינים את עצמם לשימוש יותר מאוחר על יד גזיזת השיער או לשבור את האגו או כדי שיוכלו לתת תרומה. אלא זה היה נראה מעשה עבודה לבד, הגזיזה היתה קרבן לאליל בדומה לשחיטה של קרבן להבדיל אלף אלפי הבדלות רח"ל.

אפילו אם המומחים צדקו לגבי הסברות והמעשה של עבודה זרה של טירופטי ומקומות דומים המעשה שלהם אם היא מוגדרת עבודה זרה או לא תלויה באלה שעושים את הגזיזה ולא הרצאות של פרופסרים על חוקי הדת.

היו רבנים מלומדים וחשובים שטענו שזה לא יכול להיות עבודה זרה, מכיון שדת זו מאמינה ששיער אנושי הוא טומאה, וממילא אי אפשר לומר שגזיזתה הוא מעשה סגידה. הם טענו שזה יהיה בזיון ולא של כבוד לאליל, וממילא ההסתכלות על מעשה זה היא כמו מילוי נדר או תרומה כמבואר למעלה.

במיוחד טען כך בעל תשובה יהודי שהיה בטירופטי לפרק זמן ממושך בעברו. הוא הסביר שעל פי הבנתו מה נחשב עבודה זרה, כזה דבר שהוא בזיון לאליל מוכרח ליפול הגדרה של תקרובת. אבל הוסבר לו שגם אם חוקי הע"ז מורים על מעשה נבלה, זה עדיין נחשב עבודה זרה מן התורה, כדוגמת בעל פעור שהוא דבר מאוד מגעיל ומשפיל ובכל זאת נחשב עבודה זרה ממש. בטירופיטי גם כן הסוגדים בהמוניהם ראו את גזיזת השערות בתור עבודה זרה ממש.

בסופו של דבר משלחת נוספת הגיע מירושלים, קצת לפני שבועות הרב פייבל כהן בעמהחס"ס 'בדי השולחן' הגיע להתווכח עם הרב אלישיב ועל אף הכבוד הגדול שמרן היה לו אליו, הוא בכל זאת לא קיבל את דבריהם.

מסקנת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

אחרי שומעו טענות של הרב דונר ואחר כך של הרב ר' פייבל כהן ועוד, הגרי"ש אלישיב הוציא קול קורא וגם פרסם בכתב ידו, ששיער מטירופטי נחשב תקרובת עבודה זרה ממש. ממילא אסורה ללבוש בתור חלק מה"שייטל" ואף אם מיעוט מן השער בהודו הוא מע"ז עדיין קיים בו חשש תקרובת ע"ז.

(ניתן לשמוע הסבר הלכתי מקיף מפי הרב אפרתי שליט"א כאן באתר או בקו המידע 033077353 שלוחה 4 – ניתן לדלג ע"י מקש מספר 8 בין ההודעות)