בס"ד
מאמר מיוחד ומרתק אודות רזי המקצוע והשכלולים בתעשית השיער בשנים האחרונות.
הסיבה לכך שכיום קשה במיוחד לדעת את מקור השיער
בחמש-שש שנים אחרונות השתכללה תעשיית השיער באופן מיוחד, ובהתאמה לכך גם איכות התוצר – הפאות.
עד לא מזמן המונח 'שיער REMI' משמעותו היה 'שיער לא מעובד'. אם הוא היה איכותי ובצבע בלונדיני ניתן היה להכריז בוודאות שהוא אירופאי. כיום המונח 'שיער REMI' משמעותו קבוצת שיער (קוקו) שבה כל השערות נמצאות עם כיוון צמיחתן הטבעי. השימוש במושג 'REMI' מעיד גם על איכותו הטובה ובחירתו בקפדנות יתרה.
קיימת חשיבות רבה לכך שכל השערות בפאה תהיינה לכיוון הצמיחה הטבעי. לכל אורך השערה הטבעית יש מעין סיבים מקרוסקופיים (cuticles) הגדלים מתוך השערה, הם נראים במיקרוסקופ כמו זרועות קטנטנות היוצאות מתוך השערה (מכאן ואילך יקראו בשם 'סיבונים'). באופן טבעי כל ה'סיבונים' הללו גדלים בכיוון אחד. יש מומחי שיער שיודעים להבחין בהם במישוש, ועד לא מזמן ההבחנה בהם באמצעות מישוש העידה על כך שהשיער לא מעובד.[1] אם בקבוצת השיער (קוקו) חלק מהשערות הם הפך מכיוון הגדילה הטבעי, כלומר, חלק מן השערות מחוברות לרשת משורשן, וחלקן מחוברות לרשת מהסיומת שלהן, אז ה'סיבונים' מסתבכים זה בזה ונוצרים בפאה קשרים.
בעבר, לא ניתן היה לקחת את כל השערות באותה הפאה מכיוון השורש, לכן, הורידו את כל ה'סיבונים' מן השיער הטבעי המיועד לפאה באמצעות חימצון. זה היה חלק מתהליך העיבוד של השיער כהכנה לפאה. אמנם, לאחר החימצון בעיית הקשרים נפתרה, אבל, משום ש'סיבונים' אלו נתנו לשער את הצביון שלו, הסרתם הורידה את הגמישות של השיער, הפחיתה מהברק שלו, וכך נפגמו הקלילות והעמידות ובעיקר היופי של התוצר המוגמר. כדי להשיב לשיער את בריאותו ואת הברק הטבעי, היו מורחים על השערות סיליקון. אמנם, הברק חזר, אך לאחר כמה חפיפות הציפוי היה יורד והפאה הייתה הופכת להיות חסרת חיים וחסרת ברק.
לאחר העיבוד באמצעות חימצון, גם מומחים בתחום השיער, לא יכולים להצביע על מקורו אם הוא מהודו או מאירופה.[2] הסיבה לכך לא רק משום שהסירות את ה'סיבונים' מן השיער אלא גם משום שהמבנה של השיער ההודי דומה ביותר למבנה השיער האירופאי, ואף יותר מכל סוג אחר של שיער, במרקם, בעובי, ב'משיות' (מלשון משי). השיער ההודי הוא דק וחזק מאוד, וגם כן קל לסלסל אותו.
השוני במבנה של שיער מכל אזור מוצא ניכר במיוחד בחתך הרוחב (Cross – section) שלו. חתך-הרוחב של שיער אסיאתי היא עגולה, עבה וישרה; חתך-הרוחב של שיער אפריקאי נותנת צורת משולש, ולכן הוא מאוד מקורזל ומתולתל (Kinky); חתך-הרוחב של שיער מערבי הוא אובלי; חתך-הרוחב של שיער הודי דומה במיוחד לחתך-רוחב של שיער אירופאי.
עם השתכללות הטכנולוגיה, כיום הפאות מיוצרות באופן שכל השערות בהן הן לאותו הכיוון, שורש ליד שורש. כך כל ה'סיבונים' גם כן לאותו הכיוון, ולא נוצרת הבעיה של קשרים בפאה. לפאות אלו יש מראה הרבה יותר טבעי, הן תנועתיות וקלילות. כפי שהובא, פאה שבנויה באופן כזה נקראת כיום 'REMI', היא לא עברה עיבוד באמצעות חימצון, ולא הורידו מהשערות שבה את ה'סיבונים'.
נמצא, שעד לא מזמן כאשר היו מציגים פאה בלונדינית עם שיער 'REMI', ידעו בוודאות שהשערות לא מהודו, משום שצבע השיער של הנשים ההודיות הוא בגווני השחור. אך, כיום רוב שיער 'REMI' בלונדיני מגיע מהודו.
בעבר הדרך להפוך שיער כהה לשיער בהיר היה באמצעות חימצון, שהיה גם כן מוריד את ה'סיבונים' מן השערות. כיום, עקב השתפרות הטכנולוגיה, נמצאה דרך להפוך את השיער לבהיר בתהליך עיבוד פחות אגרסיבי. בתהליך זה תחילה קושרים את השערות בחתיכת בד כדי שהן תשמרנה בכיוון אחיד, וכדי שלא יווצרו קשרים במהלך התהליך. את קבוצות שערות אלו, משרים באמבטיות אוסמוזה (osmosis) בין עשר ימים לעשרים יום, כאשר במים הללו מוסיפים עוד רכיבים. תהליך ארוך ועדין זה מוריד את הפיגמנטציה (הצבען) של השיער מתוכו, בלי לפגוע בפני השטח החיצוני של השיער. ככל שהשיער מושרה יותר זמן במים אלו הוא מתבהר יותר. היצרנים מוציאים את השערות מהמים לפי הגוון שהם מעוניינים לקבל. למשל: ביום 15 מתחילה ההשרייה מתקבל שיער חום בהיר, ביום ה-18 מתחילת ההשרייה מתקבל גוון בלונדיני כהה, וביום ה-20 מתקבל גוון בלונדיני בהיר. על מנת לקבל פאה בעל מראה טבעי, מערבבים שערות מכמה גוונים, כאשר כל גוון התקבל משערות שהוצאו ממי ההשרייה ביום אחר.
לאחר תהליך זה השיער שהתקבל נראה כשיער בלונדיני אירופאי גולמי. סוחרי שיער מומחים אשר בעבר היו יכולים להעיד על שיער אם הוא עבר עיבוד באמצעות מישוש השיער והרגשת ה'סיבונים', כיום לא יכולים להעיד על שיער זה שלא עבר עיבוד, כי תהליך העיבוד משמר 'סיבונים' אלו.
חוסר היכולת להעניק השגחה לשיער
כיום כאשר באים לקנות פאה, לא ניתן לדעת מהו המקור של השיער.
הסיבה לכך היא משום שהלקוח, שאכן מעוניין בפאה משיער שאין בו חשש תקרובת עבודה זרה, צריך לסמוך על הנאמנות ועל יראת השמים של הפאנית, על הידע שלה שיש לה בנושא, ושהיא לא קנתה במקום אסור; הפאנית עצמה צריכה לסמוך על הנאמנות, על יראת השמים, על הידע ועל הערנות של הספק שמייבא את השיער; הספק גם כן צריך לסמוך על הנאמנות ועל 'יראת השמים' של בעלי המפעלים הגויים.
יתרה מזו, הפאנית צריכה לסמוך על הספק שהוא עצמו סוחר גם בשיער שבא מהודו, וגם בשיער שבא ממקורות נוספים כמו שיער מתים; הספק עצמו מביא את סחורתו ממפעלים שבהם יש שער הודים ושער מתים; עליו לסמוך עליהם שהם לא ערבבו שערות אסורות – לא בכוונה ולא בטעות.
כל זאת בתוך מציאות שאין לבעלי המפעל שום עניין להשגיח על השיער, כי אף אחד לא ידע ולא יבחין שהשיער מעובד, ולא יעלה על תרמיתם. כל זאת במציאות שהעניין של בעלי המפעלים הוא כן לערבב בין השערות, כי השיער ההודי הוא יותר זול ויותר זמין.
נמצא, שכל מי שרוכש פאה סומך על פאנית, שסומכת על יבואן שיער, שסומך על בעל מפעל לשיער גוי, שאין לו שום עניין לפקח שלא יווצר ערבוב בין השערות.
מכיוון שתקרובת עבודה זרה לא בטלה אפילו לא באלף, ניתן להניח שקיים קושי משמעותי ליצור הבדל בין שיער הודי לבין שיער ממקורות אחרים כאשר הם מסתובבים באותו המפעל. מעבדים את השערות באותן מכונות, ולא מנקים בין לבין. מי זה שישגיח ששום שערה לא עברה ממקום למקום? מי זה שעומד לפני ששמים באמבטיות האוסמוזה את השיער המותר, שאכן כל השערות האסורות נוקו משם עד לאחרונה שבהן?
בנוסף לכך, גם אם במפעלי העיבוד של השיער אכן יצליחו לערוך השגחה כראוי. צריך ליצור מערכת השגחה נוספת, והיא על הנשים הסיניות שמהוות חלק בלתי נפרד מתהליך הייצור של רוב הפאות. רוב ככל הפאות מתחילות את תהליך ייצורן בסין, שם ישנן נשים אשר תופרות את השערות לסקין. תהליך זה נעשה בתוך ביתן הפרטי (ולא במפעל), הכנת סקין אחד זו עבודה ידנית מפרכת שאורכת בין שלושה עד ארבעה ימים. הנשים הסיניות מרוויחות על כך פרוטות. זוהי גם הסיבה ששלב ייצור זה נעשה בסין, משום שזהו המקום היחיד שתמורת עבודה מפרכת כל כך ניתן לשלם מחיר זול כל כך.
יש לציין שבעיה זו קיימת לא רק בשיער שמיובא ממדינות אחרות, אלא גם משיער עצמי, כל אישה שמעוניינת להכין פאה משער עצמי, שערה נשלח לסין על מנת ליצור את הסקין הראשונה, ולאחר מכן חוזר לפאנית על מנת שתסיים את ייצור הפאה.
מי יוכל להקים מערכת כשרות כזו, שתשגיח על כל היצרניות הסיניות בבתיהן שלא תערבבנה בין שיער הודי לשיער מותר? מלבד המספר הרב של המשגיחים אשר יצטרכו לשהות בסין. איך הם יוכלו להיכנס לבתים של אחרים, לשהות בזוהמה ובפריצות האדירה שקיימת שם, ולהשגיח גם על עבודה שנעשית בשבתות ובחגים – כל השנה סביב השעון?
שערות מאסירים, ממתים ומנשים עניות
יבואני שיער שונים מעידים שהם מצליחים להשיג שיער מאסירים, ממתים ומנשים עניות אשר מוכנות לגזוז את שיערן על מנת להרוויח כסף.
חשוב להדגיש על מנת לקבל שיער טוב ואיכותי לפאה, על האישה להאריך את השיער במשך שש עד שבע שנים, ולגזור אותו ישר מהשורש. שיער קצר יותר מזה לא יספיק ליצירת פאה. וגם אם הוא ארוך מאוד חלק ממנו מתקצר בתהליך העיבוד וחלק אחר מתקצר בתהליך קשירת השיער. כך שכדי לקבל שיער לפאה עד אורך הכתף צריך לגזור שיער ארוך הרבה יותר. בנוסף לכך, לכל פאה יש צורך בשיער של ארבע נשים לפחות. לא קושרים שערות זו לזו על מנת לקבל שערה ארוכה, אלא כל שערה בפאה היא יחידה אחת.
שיער מתים: כאשר בוחנים את סוגית שיער המתים, ניתן להבין בהיגיון שסיכוי אפסי להשיג שיער טוב לפאה משוק זה. משום שכמובן שלא לוקחים שיער ממתים מבוגרים או חולים, משום שהשיער שלהם חלש ולא יצלח לפאה. כך גם יוצאים כל הגברים הנפטרים מהאוכלוסייה שניתן לקחת ממנה שיער, משום שרוב ככל הגברים לא מאריכים את השיער שלהם… לכמה נשים מתות יש שיער בריא וארוך עד אחרי המותן? הלא רוב הנשים בעולם לא מאריכות שיער עד כדי כך. (בלי להתייחס לאיסור של שימוש בשיער מתים).
שיער אסירים: יבואנים אחדים טוענים שהם מצליחים להשיג שיער מאסירים. אמנם, נכון הוא שלאסירים גוזרים את השיער מהשורש ועושים להם קרחת. אך גם כאן עולה השאלה: כמה אסירות תגענה לבית הסוהר עם שיער ארוך עד המותן? בבית הסוהר עצמו מסתבר שלא מאפשרים לאסירים להאריך את השיער יותר מדי על מנת שלא ישתמשו בו לשימושים אסורים כמו חניקה עצמית, חניקת אחרים או בריחה באמצעות חבל שייוצר מן השיער. בוודאי שבהיגיון פשוט הסיכוי לקבל שיער שמתאים לפאות הוא כמעט אפסי (בלי להתייחס לכך שמי רוצה לקבל מהמידות ומהתכונות של נשים פושעות אסירות…).
שיער מכור: יש המצהירים שקונים שער מנשים שגידלו אותו על מנת למכור ולהרוויח כסף. יבואן השיער מאוקראינה טוען שזה מספר אפסי של נשים שעושות כן (ומי מהן מסכימה לקרחת???). היבואן מברזיל דווקא אומר שיש נשים שמוכרות את שערן, משום שהן מרוויחות מאה דולר, וסכום זה מספיק לשנה מחייה באותה הארץ. מעניינת הסיבה למה כאשר הגיע אדם לברזיל על מנת למצוא את מקור השיער ששם, ופרסם במקומות רבים מי מוכן למכור שער, לא הגיעה אליו אף אחת על מנת להרוויח כסף רב יותר ממה שמוצע לה במקומות הקבועים שם?
ומתוך כל השיער הזה של המתים, האסירים והמכור, כמה ממנו מתאים לייצור פאה? מומחה לשיער אמר לנו, שרוב השערות שמגיעות לארגון 'זכרון מנחם' שאוסף בעבור ילדים חולים, נזרקות משום שלא מתאימות לייצור פאות.
מאפיה ועולם תחתון: סוחרי שיער בארץ מספרים שהם קונים את השיער במדינות העולם מאנשי העולם התחתון שם. כמה אפשר להאמין לאנשים אלו שלא מוכרים שיער הודו? וכמה אפשר להאמין לסוחרי השיער שלא פוחדים על עורם להתעסק עם מאפיונרים, אשר יכולים ברגע להחליט לשולחם לעולם אחר….
בנוסף לכך, ברור הוא שמי שיש לו עסקים בכל מיני מקומות, לא ידווח את המקור של הטובין שלו (הסחורה), דבר זה בדרך כלל בגדר סוד.
[1] אמנם, קשה למשש את כל השיער, ולכן סוחרי השיער ממששים רק מדגם מתוך כל השערות על מנת לבדוק שהשיער לא מעובד. בנוסף לכך, לאחר כארבע חמש שעות של מישושים תחושת המישוש נאבדת.
[2] שאלה שלי: האם כל העסק היה בשיער בלונדיני, שיער שחור REMI היה יכול להיות מהודו מלכתחילה??